המסע שלי לצרפת

את המסע שלי לצרפת התחלתי בכלל בתכנון העתיד שלי בישראל. כולנו מכירים את הגיל הזה בו אתה חושב על העתיד ויש לך חלומות ורודים בהם תגור על הר גבוה, בכפר מרוחק ותרוויח מספיק כסף כדי לקנות לעצמך חיים טובים. אז ככה כמו כולם גם היה הסיפור שלי. ההבדל היחידי הוא שנלחמתי על כך שהסיפור הורוד הזה יתממש.

התחלתי לחשוב באילו מקומות יש סיכוי גדול יותר שהדבר הזה יקרה ואם זה לא בארץ איך אסתדר בחו"ל. למזלי בתיכון הייתה לי מורה לצרפתית שפשוט גרמה לי להתאהב בשפה, מה שעוד יותר שיחק למזלי שבגיוס לצבא היו זקוקים לדוברי צרפתית באחת היחידות המיוחדות שלא אוכל לפרט כאן. לכן במשך השנים השפה אט אט נטמעה בי עד כדי כך שאני יכולה להאזין לתוכניות רדיו ולצפות בתוכניות טלוויזיה ולהבין באופן מלא את הנאמר. אם כי הדיבור והתקשורת עם אנשים צרפתים עדיין לוקה בחסר, המילים לא זורמות באופן טבעי. אבל עם קצת סבלנות מהצד השני (מה שלא תמיד קיים בעם הצרפתי) אני בהחלט יכולה לגרום לאנשים להבין מה אני בדיוק רוצה.

השליטה בשפה הצרפתית גרמה לסיכוי שלי לעבור לצרפת הרבה יותר גבוה מכל מדינה אותה חקרתי כדי לממש את החלום. בסופו של דבר החלטתי בלב ללכת על זה. אבל לא מיד. חיכיתי והתבשלתי על זה עוד. מה גם אני לא חיה לבד בעולם, יש לי משפחה שגם להם אני חייבת דין וחשבון. לכן לאט לאט הכנסתי את הרעיונות האלה רק בקרב בני משפחתי. לא האמנתי למשמע אוזניי אבל הם תמכו! אומנם הם היו עצובים מהרעיון שלא נגור זה לצד זה, אבל האמינו שבאמת יכול להיות לי טוב שם.

אז אחרי לימודים אינטנסיביים באוניברסיטה, שהקנו לי את האפשרות לרכוש עבודה בחברה בינלואמית (איכשהו המזל שיחק לי אותה גם שם), הייתה אפשרות לקחת פרוייקט בינלאומי בצרפת. מיד ביקשתי מהבוס להרשם. לא עברו מספר חודשים. קיבלתי טלפון. התקבלתי. בית ואוטו כלולים בתפקיד. "יש לך עוד חודשיים" אמר המנהל הצרפתי בצרפתית בסגנון הפריסאי.

מצאתי את עצמי על המטוס טסה אל חיים חדשי, לא מוכרים, מתאגרים אבל בעיקר מאושרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *